המשך יומן 5 אפריל יורם קניוק מלך עצמו לריק

כאמור לכל היודעים זה מספר שנים אני מבקר בפלטין העצוב של המחלקה ההמטולוגית במקדש איכילוב . אני מוכרח לומר שאף פעם לא באתי לשם בגלל האוכל. את הבישול לומדים באונברסיטה מיוחדת לאיך לא לבשל אבל זה מה יש. וכולם מחכים למוות או לנסים. מנהלות את הארמון את הפלטין ההמוטולוגיה שלוש נשים. הן יפות. הן טובות. הן מלאכיות משוללות כנפיים אולי כי אין מקום שם לכנפיים. 

הן מזכירות לי שעון העולה שלושה מיליון דולר שקונים גברים עשירים כדי לקבל את מה שאני מקבל משעון שקניתי לפני שנתיים ב 86  שקל ברחוב אלנבי . השעון השוויצרי שאת שמו שכחתי, ויש כמה, אפילו בשלושה מיליון אבל אני לא מומחה לשעונים, בסך הכול נגיד שניים וחצי מיליון דולר נמצאת שם מבחנה זעירה המוצנעת ואחרי מאה שנה אם השעון יחדל לפעול, וזה עלול לקרות הרי במעבדת המפעל בשווייץ יחליפו את המבחנה הקודמת בחדשה הנחבאית והשעון יפעל עוד מאה שנים.
אצלי בשעון ה- 86 שקל אין מבחנות. 

שלושת נשות פלטין האונוקולגיה אינן באמת שעון, הן נשים נאות ושמן אורנה, יעל, ואלה.  אם הן שעון אזי הן שעון של עשרה מיליון.
עובדות קשה. יחידאיות בתבונתן ויודעות מה שאף רופא לא יידע גם בעוד מאה שנים עם  או בלי מבחנה. הן זזות כמו זיקיות, מחפשות. קולטות. נוהגות בהגינות. מקבלות תלונות של חסרי סבלנות. נראות כמכונה זזה של שלוש נשים יפות, בבית יש להן ילדים, בעלים, בפלטין הנכזב הזה שבו המוות מחבק מלמעלה ומרמה וקורץ יש לשלוש הגרציות מקום של כבוד.
הן מרוויחות מה שיש עתיד וחבריו מוציאות ליום על ריהוט חדש לחדר הנכדים שעדיין לא נולדו להם.
איש בארץ הזאת אינו יודע עליהן אלא אם כן הוא פוקד את המקום. מקבלים שם כימו. דם. מה לא. נחוץ למהר. לנתק. לחבר. הכול נוזל בסיוע נשים יפות וסבלניות ויש לנעול פצע ולפתוח ולהציל. כשהן רעבות הן פוערות את פיהן כדי שאיזה חצי סנדוויץ' ינשור לתוך פיהן. בשביל לשתות כוס מים הן צריכות לתכנן שעה של תנועות מבוקרות. נראות לי כמני שהיה נשוי לפני שישים שנה לרקדנית כמו בלט אנושי; מוסיקה בלי כלי נגינה מול אנשים כועסים החושבים על כך למה דווקא הם חלו ולמה דווקא הם סובלים. שלושת נערות הפלא עושות מלאכתן קודש בשביל קהל עסוק בכאביו ופחדיו. 
משהו דומה מתרחש במיון באיכילוב. שם הסערה תוססת יותר ונראית כמו האימא של השעון השוויצרי. נערות רופאות, רופאים צעירים, אחיות, סניטריות רצים מחולה לחולה ובדרך נופלים וקמים. מרפאים ביד אחת וחובשים ביד שנייה. אין רגע של רוגע. הרעש נמס מנימוס קולני. קוראים להם. הם צריכים לחשוב מהר. לרוץ, בוכים שם. מיייללים. דם זולג .
השיטה היא כמו אותו שעון שוויצרי שדיברתי עליו קודם עלהמחלקה למעלה והכול מיומן.

לפני חודש שכבתי שם שבע שעות כי לא נמצאה מיטה באחת המחלקות הפנימיות. לכבישים המיין- קמפים  ליהודים בלבד בגדה יש כסף. להוליד עוד חרדים יש. לבתי חולים פייג. אני מחכה. מולי התחלפו כבר ארבעה. סודני שאינו יודע אף שפה שלומדים בלימודי הליבה בישיבות החרדיות שכוללות גם תנ"ך כלימוד "חול" שכן תנ"ך אינו יהודי מספיק להם. הם קוראים בארמית על נידה והעברית שלהם היא עוד שפה זרה.   
אחרי הסודני הגיעו חמישה ברנשים. גבוהים. בריאי בשר. חטובי גוף. כל אחד עם הסלולרי באוזן. הם הביאו בחור מת שניסה להתאבד. התברר לי שהוא החליט להתאבד בארבעה אקומולים. שכב כמת. לא זז. הם ניהלו שיחות עם המשפחה רק שהאימא לא תדע. ניסיתי להסביר שגם עם חמישים אקומולים אין מתים אבל הם לא האמינו לי. הוא שכב עצום עיניים מת, ועיניו עצומות מרוב מוות. 
אחרי כן הגיעה בחור שעל כל שאלה של רופא אמרה שהיא בת ארבעים וארבע. מה שמך? ארבעים וארבע. דרשה מאשתי מים. אמרה ארבעים וארבע. איפה את גרה? ברחוב.מה יש לך ? ארבעים וארבע. רופא צעיר מנסה לעזור. מוציאה אוכל משקית קרועה ובלה ואוכלת . היא נשארה שם בת רבעים וארבע כשיצאתי. 
לפני חודשים אחדים שכבתי באותה מיטה. יש לי מזל רע או טוב שישן בי חיידק אלים ואני מהווה סכנה לחלשי גוף. לכן אני תמיד בחור נפרד. שכבתי ובאה רופאה צעירה עם עגילה קטן באוזן ואמרה לי שהיא מקיבוץ עברון. או ככה נדמה לי. שאלה משהו על ספר שכתבתי לפני חמישים שנה. נקראה בדחיפות.ראיתי אותה שעות מתרוצצת בין מיטות למשהו אחר. אחרי שש שעות באה לקבל תשובה. 
אני מציע לשרת הבריאות החדשה שאת הוריה הכרתי, גרו בנווה מגן ליד עיזר ויצמן וחיים ברלב, האם הייתה מנהלת בית הספר שבנותיי למדו בו. כדאי לה  להתחפש לבן  אדם. סתם בן אדם. לא סלב . לא שר. לא אף אחד חשוב. לראות איך עובדים באיכילוב וגם תל השומר שגם בו שהיתי.
אילו המדינה הזאת הייתה לוקחת שיעורים מעניי ארצנו המתרפאים בבתי החולים שלנו שהם ממהמופלאים בעולם. אולי יכולים היו ללמוד מהמיון מאלה יעל וארונה איך מנהלים מדינהבלי חברי דיקוריונים המרוויחים מיליונים כדי לשבת בלשכותמפוארות פעם בחודש כדי לבצע עוד פשלה כלכלית שרק הם מרוויחים  ממנה. קצת מהכסף הרע    הזה המשולם לכלומינקים האלה, ליונקי ביצות, לחברים של וחברות של שמרוויחים ביום מה שאני מרוויח בשנה אולי המדינה הייתה באמת מדינה ולא עוד מה שהאלוף המנוח מפקד חיל האוויר מתי פלד קרא וועד קהילה.