המשך יומן

תודה לכל הכותבים. קשה לענות לכולם. אבל אני מודה מאוד ותקוף חמלה על כולנו. לא עליי. 
היום אכלתי צהריים עם חבר שלי שמעון עדן שנקרא גם רולף אידן. 

שמעון בא לביקור עם שתיים מיקירותיו שאחת מהן גם ילדה לו בן או אולי בת. אני אוהב אותו. הוא לחם אתי בהראל. אחר כך שר בבת גלים. נסע לגרמניה לחפש את רכוש אביו. הסתובב הרבה. בברלין, העיר שגורש ממנה כילד מצא מנוחה. העיר בשנות החמישים הייתה עצובה ועלובה . הוא הביא לה אור. הקים בתי קפה. את מועדון הדיסקוטק הראשון בגרמניה- EDEN BAR ואלפים עמדו בתור. עשה כסף. נהיה נער השעשועים של העולם המערבי. כל מה שעשה תועד בעיתוני הרכילות. הוא איש טוב. עזר לאנשים. מכר את העינוגים, קנה מאות דיחרות דירות ובכל יום משתינים 800 איש בבתי הכיסא שלו והקופה, היא רושמת.
עשו עליו סרטים. הבחורה הכי מבוגרת שיצא אתה היא בת 30. איך? אני לא יודע. כתבתי עליו פרק בספרי "הברלינאי האחרון" חידה של איש. כל נערותיו נשארו שלו. הן באות ומטפלות בו. אוהבות אותו. יש לו בת בת שישים וארבע וכמה תינוקות. לא יודע איך הוא עושה את זה. הוא ישן הרבה. מתחיל ערב. מבלה. אוהבים אותו. יש כאלה שבזים לו כי הוא מין בר רפאלי גרמני אבל לא אכפת לו. הוא מלך עצמו לריק. משאיר ילדים, נכדים נינה אחת וזיכרונות. כתב ספר שמאוד הצליח. הוא תמך שנים בכל מיני אנשים שהגו לו תודה אך לא הבינו אותו. אולי אני אחרון מביניו.
שנינו בני אותו גיל. אותה שנה. אותו בור. אותו חלום הוא לחם כארי ונשאר נאמן למי שהיה. לא אכפת לו להיות מלך השעשועים של גרמניה. בשבילו מה שהיה , היה. לי, לא. הוא מכבד את זה. נסעתי אתו בברלין כמה וכמה פעמים באחת ממכוניותיו וכאשר הוא נוהג אותי זאת תמיד הרולס רויס שלו. אנחנו נוסעים ושרים יחד שירים מראשית שנות החמישים כמו בובה בובה בובה. הוא ואני והטיפשות התמימה שהייתה. רקד, שחה, שכב במאה אלף שמחות ועינוגים, מצא נשים מתת לכל חול וחלף בהמוני משגליו הבין אישיים והאחרים. הוא מאבה לספר על זה בטלוויזיה. אוהבים לשמוע. מי שהיו אתו נשארו אתו. בא השבוע לארץ עם שתיים, אחת מלפני שלושים שנה ואחת מלפני כמה שנים. יש לו בארץ בת ונכד. הוא אוהב חיים כמו שלטאה אוהבת ענף להיתפס בו. ישבנו במסכדת רפאל, אוכל טוב, לא משגע אבל טוב, אכלנו, היה שם ידידנו שיש, אין בעולם אף אחד שיודע יותר על סרטים משיש.
אם רוצים לדעת מי שיחק באיזה סרט אתמול או לפני ארבעים שנה הוא יודע. ארכיון סרטים גאוני. איש טוב. יש לו סיפור עצוב נפלא וקשה שאין לי רשות לכתוב אותו. בגרמניה שמעון נקרא רולף כי כשחזר לחפש את עצמו כילד שגורש, מצא ששמו היה רולף .
החברות הגרמניות שלו קוראות לו שימלה ב -סגול. הוא גם יהודי, גם גרמני, ובעיקר הוא הוא, שמעון רולף. אחיו שבחיפה עדיין מנהל את מלון עדן שהיה מלון המשפחה. שמעון נועז. חסר גבולות מצחיק. במצבי הרפואי הוא יותר מרק תרופה. כשהייתי חולה ומתי מוות קליני לפני שבע שנים שמע ושלח לי חמשת אלפים דולר. אף מילה. שלח. השתתפתי בסרט שהפיקו עליו. הצלחה גדולה בגרמניה . אמרתי את דבריי. קיבל את זה יפה. כל נערותיו קראו את הפרק שכתבתי עליו  ב"ברלינאי האחרון" הן חייבות. הייתי אז מפרסם מאמרים בדי-צייט ובשפיגל והוא הכיר רק את ה-בילד. הוא היה מניח את המאמרים שלי על החלון במשרדו והחברים שלו שהיו באים היו מתפלאים והוא היה מחייך. יא-עני מה אתם באמת יודעים עליי. 

משהו נוסף שונה ואחר. 

כמה אנשים קרובים לי אינם מדברים אתי עוד. זה רה בתקופה די קצרה. יש לי לפעמים פה גדול. אני לא רוצה ולא יכול להיות פוליטקל קורקטי. אחרי שלושים שנות חברות עמוקה עם אהוד בלייברג. נפגשנו כשנודע לי שקרא את היהודי האחרון 14 פעמים. נוצרה רעות מהעמוקות שהיו לי. השתתף בעשיית חימו של עמוס גוטמן ועשה את אדם בן כלב. הוא מפיק מצוין. היה חבר טוב. אהבתי ואני אוהב אותו מאוד. אבל כנראה שגיתי במשהו. לא הזמנתי אותו לערב שעשו לכבודי. זאת לא הייתה אשמתי אבל הוא כעס. מאז איננו מדבר אתי. איני עונה למכתבי. מחרים אותי בכעס איום. שרף את כל הגשרים. אני לא מבין אכל חייב לחיות עם מכה כזאת. ואני חולה מידי להיות חזק במאבקי. הנכד שלי בגן עושה ברוגזים ושולמים כל העת אבל אהוד איש מבוגר, חכם. יודע את ספריי טוב ממני, איש יקר, אוהב, בודד לעתים. ואינני מבין מה זה ברוגז של מבוגרים אבל ככה הוא רוצה וככה יצא. 
ישנם עוד שלושה שעשו לי ברוגז. גם אותם אני לא מבין. אפשר לא לאהוב אותי. גם אני לא הייתי אוהב אותי. אפשר להתראות מעט. אבל ברוגז זה מהגן. עוד אחזור אל האחרים כי היומן הזה הוא על החיים ועל המוות. אין כאן ספרות. אני מציץ באיין ורוצה לדעת איך למות בהכרה מלאה. 
המשך יבוא.